אמונה - התשובה לכל השאלות

החיים הם אמונה.
והאמונה היא תכלית כל ברייה.
לכן בחרתי להביא לפניך היום את הביאורים הנ"ל מרבי ומורי הרב הצדיק שלום ארוש שליט"א,
על מנת לנסות ולהמחיש את גודל האור המשמח ומאיר הנשמה.
בדרך ובלימוד הכלים למודעות הפותחת הגשמת כל חלום ושינוי מציאות בחייך.

"תשובה אחת ויחידה יש לכל השאלות, והיא - האמונה.
כי על ידי האמונה התירוץ פשוט ומובן מאוד: יש בורא ומנהיג לעולם, והוא משגיח על כל אדם ואדם בהשגחה מיוחדת.
והוא קובע לו את התנאים המדויקים שבהם יחיה: לאיזו משפחה ייוולד ועם מי יתחתן, איך יראה ומה יהיו תוכניותיו ואופיו,כמה ילדים יהיו לו וכמה כסף יהיה לו, ומי יהיו חבריו ומכריו ועוד פרטים רבים כחול הים.

ולא בכלליות בלבד,אלא גם בפרטיות, בחיי היום יום, בכל רגע ורגע, הכל מונהג מלמעלה בהשגחה פרטית,
והבורא שגוזר על האדם מתי יצליח ומתי יכשל, מתי יאירו לו פנים ומתי יבזו אותו ויזלזלו בו, את מי יפגוש ובמי יתקל ועוד ועוד פרטים בלי סוף.
כמו שמובא בשם בעל ה"שיח יצחק", על מה שכתוב בתהילים: "הוא ה' אלוקינו בכל הארץ משפטיו" - שכל מה שמתרחש מידיי יום ביומו ברחבי תבל - הצלחות לעומת כישלונות, הנאה והצלה של אלה לעומת צרות וייסורים הפוקדים אחרים וכדומה - כל אלו הם בכלל משפטי השם שבהם נידונים בכל יום ובכל שעה הכלל והפרט. עכ"ל.


ודע שהשגחה של הבורא היא תמיד אך ורק לטובתו הנצחית של כל אחד ואחד. בשביל לכוון אותו אל היעוד, אל המעלה ואל התכלית הטובה והנצחית , שבשבילה הוא נברא.
השם יתברך רואה, שפלוני לא יגיע לתיקון שלו בלי המציאות המסוימת שהוא נתון בה, על כל ריבוי החסרונות
שיש לו. ואלמוני יגיע לתכלית שלו דווקא על ידי מציאות אחרת שלש שפע ושל תפנוקים וכדומה. ולכן כל פרט ופרט
בחיי האדם, בלא יוצא מן הכלל, הכל בהשגחה פרטית מדויקת בלי שום טעות ובלי מקרה, לפי מה שיודע הבורא
שאותו אדם צריך, בשביל שיגיע לתכליתו.

מה רצונו של הבורא ממך, שלמעשה זו התכלית שלך?
הבורא ברא אותך רק בשביל שתכיר אותו ושתדע אותו יתברך!
כמו שכתוב בזוהר הקדוש: "בגין דישתמודעון לה" ותרגומו: בשביל שידעו אותו. וכל התנאים של חייך הם הכרחיים
בשביל שתוכל לדעת אותו ולהכיר אותו. כי ה' יתברך שהוא מכיר ויודע כל אחד ואחד בידיעה שלמה, הוא ראה שאתה לא תוכל לדעת אותו, אלא על ידי כל התנאים האלה, שהוא נתן לו במדויק ואין שום טעות או מקרה בשום פרט בחייך.

ידיעה זו שהאדם יודע את כל זה, נקראת "אמונה שלמה" ו"שמח בחלקו".
דהיינו שיודע: אני לא יודע כלום, אני רק שמח בחלקי! וזהו גם הצעד הראשון של הבחירה הנכונה.
אחרי שידע האדם ידיעה זאת, מכאן והלאה עליו לשים לב לכל מה שעובר עליו, לכל המקרים ולכל המאורעות שבחייו,
איך יוכל מתוכם לדעת ולהכיר את הקדוש ברוך הוא.
וידע היטב שכל פרט מחייו מכוון מאת הבורא יתברך - בטוב או ברע, ב"מוח או בכוח" - להביא אותו לתכלית הזו - להכיר אותו יתברך. פעמים רבות כאשר האדם אינו מתעורר לשים לב לרמיזותיו של ה' יתברך, אזיי הבורא מביא עליו מצבים קשים עוד יותר. ואם גם אז אינו מתעורר לתכלית, הוא מביא את האדם למצבים שאין להם שום פתרון בדרך הטבע, עד שבעל כורחו הוא חייב להישען על האמונה, כמו שאמרו חז"ל: אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים.

אמונה זו תפילה
באמת,לכל אדם יש אמונה,אלא שרוב בני האדם אינם "חיים" את האמונה. היינו, שאינם יודעים כיצד מוציאים אל הפועל את הכוח האדיר, החזק והיחידי שיש לאדם בעולם הזה - האמונה. כי עיקר כוח האמונה בא ליידי ביטוי רק כאשר האדם מכוח אמונתו מדבר עם הבורא על כל צרכיו. כל עוד שאמונתו של האדם אינה מביאה אותו ליידי שיחה עם הבורא, אין זו אמונה שלמה. לכן בכל מקום שאנו מדברים על אמונה, פירושו - תפילה.
כי אמונה - זו תפילה, כמובא בתורה: " ויהי ידיו אמונה" ( פרשת שמות י"ז). ותרגומו: ויהיו ידיו פרושות בתפילה.
וכן מובא: " כי התפילה למעלה מהטבע. כי הטבע מחייב כן, והתפילה משנה הטבע. ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש מחדש, ובידו לחדש דבר כרצונו" (ל"מ ז).
כמה חסרונות יש המונעים את האדם מלחיות באמונה:
או שחסרה לו האמונה במציאות הבורא בצורה מוחשית ופעילה בחייו, דהיינו שאינו מכיר בכך שהבורא מצוי ומשגיח על כל פרט בחייו, ואמונתו מסתכמת בכך, שמאמין שיש בורא לעולם, ולדעתו, הבורא נמצא אי שם בשמים, ואינו מתערב בחיי היום יום של האדם. לכן אינו חושב לפנות אליו בעניינים המטרידים אותו.

או שחסרה לו האמונה, שלכל אדם יש את הכוח והזכות לפנות בשפה פשוטה אל הבורא, ולבקש ממנו עזרה בכל עניין ועניין, ולהתייעץ איתו, ולספר לו את מועקותיו ולשתף אותו בכל ענייניו.

או שחסרה לו האמונה,שה' שומע אותו ומאזין לתפילתו ולתפילת כל נברא.

או שחסרה לו האמונה שה' אוהב אותו, ורוצה לעזור לו ולכ נברא, ובפרט למי שפונה אליו ומדבר איתו.

או שחסרה לו האמונה, שלרחמים ולחסד ולטוב של הבורא אין גבול ואין שעור ואין מידה, ושיש לו אינסוף רחמים המספיקים בשביל לעזור לו בכל מצב- גם אם לא מגיע לו כלום.

לכן האדם צריך להאמין, שהבורא אוהב אותו תמיד, ומחכה ומצפה לשמוע את תפילתו, ומאזין לכל מילה היוצאת מפיו, ורוצה לעזור לו ולהיטיב עמו.
וכי כל התכלית של בריאתו היא, משום שהבורא רצה להיטיב עימו ולרחם עליו, וזה התענוג הגדול ביותר שיש לבורא, שיהיה לו כל טוב ושהוא יצליח בחיים. והכבוד של הבורא יגדל, כשיהיה לו טוב, וכשהוא יצליח, ולבורא יש רחמים בלי סוף ובלי תכלית, שיכולים להספיק לעזור לו להושיע אותו מהצרה הקשה והנוראה ביותר, אפילו אם לא מגיע לו - רק שיפנה אליו. אדם שמאמין בכך בוודאי פונה בכל עת ובכל רגע, ומספר לו כל מה שעובר עליו, ואת כל הקשיים שיש לו. ומודה לו, ומבקש ממנו על כל דבר שחסר לו, ומתייעץ עימו כו' וכו'.

ודע שהייסורים היחידים שיש בעולם הם, כשנופלים מן האמונה.
כמובא בליקוטי מוהר"ן :"דע שכל מיני צער וכל הייסורים אינם רק מחסרון הדעת. כי מי שיש לו דעת, ויודע שהכל
בהשגחה מה' יתברך , אין לו שום ייסורין,ואינו מרגיש שום צער."
כל זמו שהאדם מחזיק באמונה שהכל לטובה, והוא מודה לה' על הכל,גם על הדברים שאינם טובים, שמחה גדולה שופעת בתוכ, ואושר פנימי ממל א אותו - והכל יתהפך לו לטובה.
נמצא שהעונש היחידי שיש בעולם הוא שלוקחים לאדם את האמונה.
לכן כשרואה אדם שלא טוב לו, יבקש מה' שיחזיר לו את האמונה שהכל לטובה.ויתחיל להודות על הכל, אפילו שהוא עדיין אינו מרגיש בתוך פנימיותו שזה לטובה. כי עצם ההודאה שמודה, זה יפתח לו אור האמונה מחדש, ויבוא לשמחה בפנימיותו."
הקטע מובא מהספר:
בגן האמונה המבואר מאת: הרב שלום ארוש שליט"א
ראש מוסדות חוט של חסד.