מעלת השלום - לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום

לפתוח מודעות ולאפשר את השינוי לטובה.
קחו כמה רגעים לקרוא עד הסוף - זה ישמח אתכם 
מעלת השלום מעלת השלום
בגמרא מובא:
"אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: 
"יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים כט, יא)"
☄☄☄
נשכיל ונלמד על מעלת השלום.
לשלום כמה בחינות:
❣שלום בין אדם לאלוקיו.
❣שלום בין אדם לעצמו- שלום פנימי.
❣שלום בין אדם לחברו (אישתו/בעלה ואח'כ כל הסובבים)
❣שלום בין אדם למקום.
מלמדינו מורינו ורבינו עטרת ראשינו - רבי נחמן מברסלב:
**"גדול השלום -- שבזכותו זוכה לקרב רחוקים להשם יתברך , שעל ידי זה נתגדל ונתעלה כבודו יתברך, ומעלה הכבוד לשרשו, ועל ידי זה זוכה לשלום הכללי, לשלום בכל העולמות, והודות לתפילה בשלמות, שעל ידי זה נמשך שלום הכללי, כל הבריות מרחמים אחד על חבירו ויש שלום ביניהם, כאשר יהיה לעתיד לבוא, כמו שכתוב:
"וגר זאב עם כבש" (ישעיה יא), על ידי זה השם יתברך מרחם על כולם, בבחינת "ורחמיו על כל מעשיו".

** "כל חולאים חס ושלום הם בבחינת מחלוקת ש"אין שלום בעצמיו" והיסודות מתגברין, ואין מתנהגין בשלום ובמזג השוה, והרפואה היא בחינת שלום, ועל כן אמרו חז"ל "המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו" (שבת קיט), כי עיקר המשכת השלום שהוא עיקר בחינת הרפואה, הוא על ידי שמכבד יראי ה' בלב שלם, ושזה בחינת החזרת הכבוד לשרשו דהיינו ליראה, ועל ידי זה זוכים לשלום ולרפואה".

** שלום בין אדם לבין עצמו
שלום אינו רק בין אדם לחברו אלא בין האדם לבין עצמו, בבחינת שלימות. רבי בונם מפשיסחא מסביר דברי חז"ל "בקש שלום במקומך" - אל תבקש את השלום בשום מקום, אלא כל אחד בקרב עצמו, בבחינת "אין שלום בעצמי מפני חטאתי", ורק לאחר שהאדם תיקן חטאיו, והקים שלום בתוך עצמו, בבחינת שלום בעצמותיו, רק אז הוא מסוגל להקימו בכל העולם. 
רבי נחמן מברסלב היה מפרש אף הוא את הכתוב "בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד), שצריך לבקש מהקב"ה להשרות שלום בין ישראל, ושיהיה שלום לכל אדם במידותיו, היינו שלא יהיה מחולק במידותיו ובמאורעותיו, ושלום הנ"ל שצריכים לזכות בגופו, הוא בד' מדות, שלא תתגבר אחת על חברתה, ושלום בממונו, שלא יהיה בא זה ואוכל את זה, כמאמר חז"ל (כתובות סו), ושלום בתורתו בלא קושיות, שהם בחינת מריבות, ואז זוכים שיתקיים "ויבא יעקב שלם עיר שכם", בבחינת לעבדו שכם אחד (צפניה ג) ע"י השלום. 
ועל אחת כמה וכמה, שעל האדם לראות שלימות אצל אחרים, ושוב נזקקים אנו לרבי בונם מפשיסחא, שהסביר דברי יעקב ליוסף בנו "לך נא ראה את שלום אחיך" שנאמרו בתגובה לדברי יוסף הצדיק, כאשר הביא את דיבתם רעה אל אביהם, ועל כן נצטווה יוסף שלא יראה בהם מדות מגונות, רק המידות הטובות שיש בהם, וזהו "שלום אחיך" השלמות שיש בהם.

**לדון כל אדם לכף זכות.
"צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע. ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות... מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה... כי אף על פי שהוא רשע - איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין? כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו?! "ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות... אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על ידי זה". (ליקוטי מוהר"ן ח"א, רפב)
דברי חז"ל: "הדן חבירו לזכות - דנין אותו לזכות", טעם מיוחד. הרי לכם המחאה שחתומה עליו לא פחות מאשר הגמרא במסכת שבת (קכז ע"ב). באופן פשוט "לדון לכף זכות" הכוונה, שגם כשאני רואה מעשה שנדמה למעשה רע, יש לדון את העושה לכף זכות, ולומר שבהתאם לתנאים, לנסיבות ולאילוצים שאינם ידועים לי, הוא נהג כראוי.
מי שנוהג כן, ידונו גם אותו לזכות, כלומר שיתחשבו בכל מעשה שלו בתנאים ובנסיבות בהן היה נתון ולא יחמירו עליו.
וזה לא רק 'פטנט' אלא מצווה וחובה, כפי שנפסק בספר 'חפץ חיים': "אם רואה אדם שדיבר או שעשה מעשה, ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטוב ולצד הזכות, צריך להטות הספק ולהכריעו לכף זכות". בהערה כתוב שם: "והוא מצות עשה מן התורה" (לשה"ר ג, ז). אבל יש במצווה זו רובד נוסף: שאדם ידון לכף זכות גם את מי שבאמת נכשל בעבירה, ללא ספק. שכרה של הנהגה זו יהיה, כמובן, שמשמים ידונו גם אותו לזכות, אף על פי שיש לו גם עבירות כאלו שקשה לתרץ אותם אפילו לפי התנאים והנסיבות.

א) עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת זוֹכִין לְתוֹרָה, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה זוֹכִין לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְגֵרִים, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁלָם הַיִּרְאָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשָׁלוֹם (יד, ב ה)

ב) וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי שָׁלוֹם, יֵשׁ שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו כִּי תְּחִלָּה צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו, כִּי לִפְעָמִים אֵין שָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ל"ח ד) אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. וְעַל־יְדֵי הַיִּרְאָה זוֹכֶה לְשָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו וַאֲזַי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכֶה לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת (שם ח) 

ג) מוֹכִיחֵי הַדּוֹר הֵם מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וְגַם עוֹשִׂים שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבָּשָּׁמָיִם (כב, א) 

ד) לְפִי הַשָּׁלוֹם שֶׁבַּדּוֹר כֵּן יְכוֹלִין לִמְשֹׁךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. כִּי עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי אָדָם הֵם מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה, וְהֵם חוֹקְרִים זֶה עִם זֶה מַה הוּא הַתַּכְלִית מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמֵהֲבָלָיו, וְהֵם מַסְבִּירִים זֶה לָזֶה הָאֱמֶת, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אֵין נִשְׁאָר מֵהָאָדָם כְּלוּם, כִּי אִם מַה שֶּׁהֵכִין לְעַצְמוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ לָעוֹלָם הַנִּצְחִי, כִּי אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי זֶה יַשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ אֶת שֶׁקֶר אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ, וּמַמְשִׁיךְ וּפוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת. אֲבָל כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֵין מִתְוַעֲדִין יַחַד זֶה עִם זֶה וְאֵין מְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ מֵהַתַּכְלִית, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְוַעֲדִים יַחַד לִפְעָמִים וּמְדַבְּרִים יַחַד, אֵין נִכְנָסִין דְּבָרָיו בְּלֵב חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלֹקֶת וְהַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה. כִּי מַחֲלֹקֶת וְנִצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַהִתְרַחֲקוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁל רֹב בְּנֵי אָדָם הוּא עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁנִּתְרַבֶּה עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הַמָּקוֹם יְרַחֵם (כז, א) 
ה) עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית זוֹכִין לְשָׁלוֹם (שם ו)

ו) צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וְשֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בְּמִדּוֹתָיו, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻלָּק בְּמִדּוֹתָיו וּבִמְאֹרְעוֹתָיו, שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ חִלּוּק בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעִקוּ תָּמִיד יִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וְעַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נִקְרָאִים שָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶאֱהֹב אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּטִיבוּ וְכוּ', וְלֶאֱהֹב אֶת חֲבֵרָיו וְיִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל (לג)ז) לְהַרְבּוֹת הַשָּׁלוֹם צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה (נז, ו)

ח) עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת בָּאִים כְּפִירוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה אֵין יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם נִתְבַּטֵּל הַכְּפִירוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁיֵּשׁ בְּלֵב כָּל אֶחָד. כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם וּמִתְוַעֲדִים זֶה עִם זֶה, יוּכַל לְהָשִׁיב אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ מִדֵּעוֹתָיו הָרָעוֹת וְיוֹצִיא הַכְּפִירוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת מִלִּבּוֹ. אֲבָל עַל־יְדֵי הַמַּחֲלוֹקוֹת אֵינָם מִתְוַעֲדִים יַחַד לְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ, לַהֲפֹךְ דַּעְתּוֹ אֶל הָאֱמֶת, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים יַחַד, אֵין אֶחָד שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת נִצָּחוֹן שֶׁל הַמַּחֲלֹקֶת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּאוֹת ד. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה תָּלוּי בַּשָּׁלוֹם (סב, ב)

ט) לִזְכּוֹת לְשָׁלוֹם הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיִּלְמַד פּוֹסְקִים. וְעַל־יְדֵי זֶה יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה בְּכָל לְבָבוֹ (סב, ב)

י) עִקַּר הַשָּׁלוֹם הוּא לְחַבֵּר שְׁנֵי הֲפָכִים, עַל־כֵּן אַל יְבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנֶיךָ אִם אַתָּה רוֹאֶה אִישׁ אֶחָד שֶׁהוּא בְּהִפּוּךְ גָּמוּר מִדַּעְתְּךָ, וְיִדְמֶה לְךָ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַחֲזִיק בְּשָׁלוֹם עִמּוֹ, וְכֵן כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים מַמָּשׁ, אַל תֹּאמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כִּי אַדְּרַבָּא, זֶהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּׁלוֹם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין שְׁנֵי הֲפָכִים. כְּמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו בֵּין אֵשׁ וּמַיִם שֶׁהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים. וְלִזְכּוֹת לְשָׁלוֹם הוּא עַל־יְדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה (עַיֵּן תְּפִלָּה פ)

יא) דֶּרֶךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַבִּיט עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעוֹשִׂין, וְאַף שֶׁנִּמְצָא בָּהֶם גַּם כֵּן מַה שֶּׁאֵינוֹ טוֹב, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל זֶה, מִכָּל שֶׁכֵּן הָאָדָם שֶׁאָסוּר לוֹ לְהַבִּיט עַל חֲבֵרוֹ לְרָעָה, לִמְצֹא בּוֹ דַּיְקָא מַה שֶּׁאֵינוֹ טוֹב, וּלְחַפֵּשׂ לִמְצֹא פְּגָמִים בַּעֲבוֹדַת חֲבֵרוֹ. רַק אַדְּרַבָּא, מְחֻיָּב לְהַבִּיט רַק עַל הַטּוֹב וּלְחַפֵּשׂ לִמְצֹא בּוֹ זְכוּת וָטוֹב תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם עִם הַכֹּל (ח"ב. יז).

**נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מַרְבִּין שָׁלוֹם. 

**עַל יְדֵי רְדִיפַת שָׁלוֹם זוֹכִין לְכָבוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְחַיִּים בָּעוֹלָם הַבָּא. 

**כָּל שֶׁהוּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". 

**בְּנֵי אָדָם הַכּוֹפִים לִצְדָקָה, עַל יָדָם שְׁלוֹם הַמַּלְכוּת נִתְוַּסֵּף. 

**עַל יְדֵי רְדִיפַת שָׁלוֹם בָּא לְבִטָּחוֹן. 

**שָׁלוֹם בָּא עַל יְדֵי אֱמֶת. 

**בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם תָּלוּי בְּשָׁלוֹם. 

**עַל יְדֵי שָׁלוֹם בָּאִים בְּשוֹרוֹת טוֹבוֹת. 

**כְּשֶׁיֵּשׁ מוּסָר, יֵשׁ שָׁלוֹם. 

**עַל יְדֵי לִמּוּד תִּינוֹקוֹת בְּבֵית רַבָּן נִתְרַבֶּה שָׁלוֹם. 

**עֲכִירַת הַמַּיִם הוּא סִימָן שֶׁאֵין שָׁלוֹם. 

**כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם, הַתְּפִלּוֹת אֵינָם מִתְקַבְּלִים. 

**עַל יְדֵי שָׁלוֹם זוֹכִין לְהִתְגַּלּוּת אֵלִיָּהוּ. 

**כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם, אֵין הַנָּשִׁים יוֹלְדוֹת זְכָרִים. 

**מִי שֶׁמַשְׁאִיל לִבְנֵי אָדָם דְּבָרִים הַצְּרִיכִים לָהֶם, כְּשֶׁיֵּשׁ בְּרִיחָה בָּעוֹלָם, הוּא נִמְלָט. 

**הַשָּׁלוֹם הוּא סִימָן לְחַיִּים. 

**עַל יְדֵי רְדִיפַת שָׁלוֹם מַצִּיל לְבָנָיו מִמִּיתָה וּמִגָּלוּת. 

**הַבְּרָכָה בָּא עַל יְדֵי שָׁלוֹם. 

**כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם, אֵין פַּחַד. 

**עַל יְדֵי שֶּׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בֵּין הָרְשָׁעִים, עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב. 

**לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי רְשָׁעִים. 

**הַשָּׁלוֹם סִימָן לְשֹבַע. 

**כְּשֶׁהַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה מִתְגָּרִים, תֵּכֶף הַאי תִּגְרָא נִתְהַוֶּה בֵּין הָאֻמּוֹת וּבֵין הַחֲכָמִים.
הלימוד מוקדש לעילוי כל נשמות ישראל ובפרט:
טארק אלי חיים בן יוסף והלה
יוסף בן חיים ושרה רבקה
יהודה זאב בן יחיאל צבי
אליהו ליאון לוי בן שפיקה

תפילה לשלום - תפילה מופלאה לשלום בישראל ובעמים, מצויה בספר "ליקוטי תפילות" שסודר ע"י רבי נתן מברסלב, על יסוד דברי רבי נחמן בספרו "ליקוטי מוהר"ן":
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדון השלום, מלך שהשלום שלו, שתשים שלום בין עמך ישראל, ויתרבה השלום עד שיימשך השלום בין כל באי עולם, ולא יהיה שום שנאה וקנאה ותחרות, וניצחון וקנטור בין אחד לחברו, רק יהיה אהבה ושלום גדול בין כולם, וכל אחד יידע באהבת חברו, שחברו דורש טובתו ומבקש אהבתו, וחפץ בהצלחתו הנצחית, עד יוכלו להתוועד ולהתקבץ יחד, כל אחד עם חברו וידברו זה עם זה, ויסבירו זה לזה האמת".
אמן!יהי רצון שנזכה לעבוד
את ה' בשמחה תמיד!
להודות ולומר תודה על הכל בחיים.
שה' יתברך ישפיע עלינו שפע של ברכה, אמונה שלמה, ישוב הדעת, זיווגים טובים מתאימים והגונים לכל הצריכים, רפואה שלמה בתוך כל ישראל,
שלום בית אמיתי, שמחה,
אהבת ה' וגאולה שלמה ברחמים רבים.
אמן !